החלטה בתיק ת"א 16191-11-10

1.         ביום 10.6.2012 נדחתה בקשת המבקשת לתיקון כתב התביעה, מהנימוקים שפורטו בהחלטה, כך גם ניתנה במקביל החלטה המתייחסת לנושא ההליכים המקדמיים (להלן: ההחלטות הראשונות).

בו ביום ניתנה החלטה נוספת, לפיה על המבקשת להגיש תצהירי עדות ראשית עד ליום 10.7.2012, וכשעל המשיבה להגיש את האמור מטעמה עד ליום 20.8.2012.

כך גם נקבעו שני מועדים לשמיעת ההוכחות, כך גם לסיכומים, וזאת לתאריכים 6.9.2012 וכן 9.9.2012 (להלן: ההחלטה הנוספת).

2.         ביום 5.7.2012, דהיינו כ- 3 ימי עבודה, טרם המועד שהיה על המבקשת להגיש את תצהירי העדות הראשית מטעמה, הוגשה הבקשה דנן ובה עותרת המבקשת לעיכוב ביצוע ההחלטות  הראשונות, וזאת עד למתן החלטה על-ידי בית המשפט העליון, בבקשת רשות ערעור " ... אשר תוגש על ידי המבקשת לבית המשפט העליון...".

עוד התבקש בית המשפט להורות על עיכוב ביצוע ההחלטה הנוספת, ודחיית המועדים שנקבעו לשמיעת ראיות.

3.         המבקשת מציינת בבקשתה, כי היא מצויה בהליכי פירוק, וכי על-מנת שיהיה סיפק בידה לקבל את אישורם של כונס הנכסים הרשמי ובית המשפט של פירוק, הורה מפרק החברה לב"כ המבקשת להגיש בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור, וכי ביום 5.7.2012, דהיינו המועד בו הוגשה הבקשה דנן, אכן הוגשה הבקשה להארכת מועד להגשת בקשות רשות ערעור לבית המשפט העליון.

עוד הוסיפה המבקשת כי לאור הגשת הבקשה "אין מקום להמשך ההליכים בתיק זה, ובמיוחד הגשת ראיות הצדדים ושמיעת הראיות, טרם תינתן הכרעה סופית בהליך הערעור, שכן במידה ובקשת רשות הערעור תתקבל, יהא על בית המשפט לדון בתובענה עפ"י כתב התביעה המתוקן ולברר את מלוא טענות המבקשת".

משכך, המשך הדיון ללא עיכובו עלול לקפח את זכויות המבקשת ולהסב לה נזק חמור ובלתי הפיך, ובמיוחד מעת שמדובר בהחלטות, כך המבקשת, העומדות בסתירה להלכה המחייבת ותגרום לה לעיוות דין חמור.

הבקשה לא נתמכה בתצהיר, אולם צורף לה מכתבו של המפרק מיום 3.7.2012, אשר בו הוא מציין כי קרא את ההחלטות, וכי "המדובר בהחלטות שגויות מיסודן אשר עשויות להסב נזק חמור וחסר תקנה לחברה שבפירוק..." וכן ניתנו הוראות לב"כ המבקשת לפנות באשר פורט לעיל.

4.         המשיבה מתנגדת למבוקש. המשיבה מפנה לכך כי הבקשה לא נתמכה בתצהיר, וכי די בכך לדחותה על הסף. עוד נטען, כי בקשה זו ממחישה את התנהלותה חסרת תום הלב  והנפסדת, כך המשיבה, ואת השימוש לרעה בהליכי בית משפט. בהקשר לכך, מציינת המשיבה כי המבקשת עושה דין לעצמה וחמישה ימים בלבד לפני המועד שקבע בית המשפט להגשת התצהירים "נזכרה" המבקשת להודיע הן לבית המשפט והן לצד שכנגד, אודות כוונתה להגיש בקשת רשות ערעור. יתר על כן, גם בקשת הארכה הוגשה בסמוך לתום המועד להגשת בקשת רשות ערעור.

יתר על כן, היה על המבקשת לפעול כהוראת בית המשפט או לחלופין, להגיש בקשה להארכת מועדים מתאימה. אולם, המבקשת בחרה להגיש את בקשתה, באופן שגם אם בקשתה תידחה, הרי בפועל יעוכב ההליך המשפטי, ומבלי לקבל ארכה מבית המשפט.

עוד מוסיפה המשיבה כי במסגרת הבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור לא נכללה ההחלטה הנוספת, ועל כן אין מקום לעכב ביצועה.

על רקע האמור, חוזרת המשיבה ומדגישה את העדר התצהיר אשר היה אמור לנמק עובדתית את השיהוי בהגשת הבקשה, כך גם בכל הקשור למאזן הנוחיות.

עוד מפרטת המשיבה את הרקע העובדתי מעת מועד הגשת התביעה על-ידי המבקשת ביום 9.11.2010, מועד הגשת הבקשה לתיקון כתב התביעה ביום 6.12.2011 ולאחר קיום ישיבת קדם משפט, ובמיוחד שמדובר בדרישת חוב בגין עסקאות שבוצעו כ- 10 שנים טרם הגשת התביעה.

כך גם טוענת המבקשת כי לא התקיימו התנאים לעיכוב ביצוע, לא מבחינת סיכויי הערעור ולא מבחינת מאזן הנוחיות.

משכך, עותרת המשיבה לדחיית הבקשה, תוך חיובה של המבקשת בהוצאות משמעותיות, וכי לחלופין, אם ייעתר בית המשפט למבוקש, אזי עותרת המשיבה להתנות את העיכוב בהגדלת הערובה שהפקידה המבקשת.

5.         המבקשת בתשובתה, ציינה כי דווקא המשיבה, היא אשר עשתה כל אשר לאל ידה לעכב את בירור התביעה, לרבות בהגשת בקשות מקדמיות להפקדת ערובה ועוד, כך גם סיכלה בשיטתיות קיומם של צווי בית משפט, וכי למעשה המשיבה מנסה להכשיל את בירור התביעה ומבקשת ליצור עובדות בשטח, וכי למעשה אין בהתנגדות מאומה.

לעניין העדר תצהיר, מדובר בטיעונים משפטיים וכי מקום שבו ברור כי לא ניתן יהא להשיב את המצב לקדמותו, אין צורך בתצהיר. כך גם אין ממש בטענה כי הבקשה לארכה להגשת רשות ערעור אינה מתייחסת להחלטה הנוספת.

כך גם חוזרת ומתייחסת המבקשת לשאלת סיכויי הערעור, ולבסוף טוענת המבקשת כי בסופו של יום, לא ייגרם כל נזק למשיבה בעיכוב של מספר חודשים בבירור ההליך המשפטי.